הפלטפורמה שלנו מבוססת על שיטת היוון תזרימי המזומנים (Discounted Cash Flow, DCF) שהיא השיטה הפופולרית והמוערכות ביותר בתחום הכספים לצורך הערכת שווי חברות, פרויקטים ונכסים ואשר אומצה על ידי הפסיקה הישראלית כשיטה המחייב והמדוייקת ביותר (ראה בהמשך).

שיטה זו מבוססת על הרעיון של ערך הזמן של הכסף (Time Value of Money) המניח שכסף שמתקבל היום שווה יותר מכסף שיתקבל בעתיד. עקרון זה חשוב ביותר להבנת השיטה ולהפעלתה באופן מקצועי ומדויק.

יסודות שיטת ה  DCF:

בבסיס שיטת ה-DCF עומד עקרון ערך הזמן של הכסף. במילים אחרות, כסף שנמצא בידינו כיום שווה יותר מכסף שנקבל בעתיד בגלל האפשרות להשקיע אותו ולצבור ריבית. עקרון זה מבוסס על שתי סיבות עיקריות:

סיכון: תמיד קיים סיכון שבעתיד לא נוכל לקבל את הכסף המיוחל.

הזמינות להשקעות: כספים שמושקעים היום יכולים לצבור תשואה ובכך להגדיל את ערכם.

מהעיקרון לעיל עולה הצורך היסודי למדוד תזרים מזומנים חופשי (Free Cash Flow, FCF)

מדידת תזרים המזומנים החופשי היא צעד חשוב בשיטת ה-DCF. תזרים מזומנים חופשי הוא הכסף שהעסק/הנכס יכול לחלק למשקיעים לאחר הורדת כלל ההוצאות ההכרחיות לפעילות, כולל הוצאות ההון (Capex)

תהליך ביצוע הערכת השווי לפי שיטת  ה-DCF

שלב 1: תחזיות פיננסיות

בשלב הראשון, יש לנבא את תזרימי המזומנים העתידיים של החברה בהתאם לתחזיות פיננסיות המייצגות את הפעילות הצפויה. התחזיות צריכות להתבסס על נתונים היסטוריים של החברה ועל תוכניות אסטרטגיות, ניתוחי שוק ותחזיות כלכליות.

 שלב 2: קביעת שיעור היוון (Discount Rate)

לאחר שחישבנו את תזרימי המזומנים העתידיים, יש להוון אותם לערכם הנוכחי בעזרת שיעור היוון מתאים המוקבל בשוק הישראלי תוך שקלול סיכונים ספציפיים לעסק. השיעור הזה משקף את התשואה הנדרשת על ידי המשקיעים וכן את הסיכון הכרוך בהשקעה ומכאן יש לחשב את עלות ההון הממוצעת המשוקללת (Weighted Average Cost of Capital, WACC).

שיעור ההיוון המשוקלל  – WACC

שיעור ההיוון המשוקלל מחשב עלות ההון ועלות החוב, שבו כל סעיף של הון וחוב נלקחים בחשבון באופן יחסי למשקל הספציפי של כל סעיף. מקורות ההון העצמי והון זר עשויים להיות: מניות רגילות, מניות בכורה, איגרות חוב וכל חוב אחר לטווח ארוך. כאשר התנאים שווים, עלות הממוצעת המשוקללת של ההון (WACC)  גודלת במקביל עם גידול אינדיקטורים הנ”ל, כגון מקדם הבטא (BETA) ושיעור התשואה על ההון העצמי, מסיבה שהעלייה במדד ה – WACC מסמנת ירידה בשווי ובסיכון גבוה יותר.

אומדן שיעור ההיוון המשוקלל ייעשה באמצעות חישוב משקולל בין הון עצמי חשבונאי או כלכלי (מתוקן) לבין חוב (הון זר) של העסק/הפירמה. בעת בניית מודל כלכלי להיוון תזרימי מזומנים (DCF) – אשר שייכים לבעלי מניות ונושים, יהיה נכון להשתמש בשיעור ההיוון המשוקלל שהוא שקלול של הסיכון אותו רואים בעלי מניות, נושים וכלל ספקי ההון לפירמה.

במהלך חישוב שיעור ההיוון המשוקלל ישנן מספר פעולות הנדרשות לביצוע:

1.     חישוב עלות ההון

2.     חישוב עלות החוב

3.     חישוב שיעור ההיוון המשוקלל באמצעות הנוסחה להלן.

יצויין כי הנתונים לעיל מתקבלים מהדוחות הכספיים לאחר ביצוע ההתאמות הנדרשות של המאזן החשבונאי  לדוח כלכלי.

ולהלן הנוסחה לחישוב ה WACC:

WACC = RE * [E/(E+D)] + [D/(E+D)]*[RD * (1-tax rate)]

E   – משקף את ההון העצמי. 

D  – משקף את החוב בערכי השוק. החוב של העסק/החברה הוא שווי עדכני של ההתחייבויות ליום ההערכה.

RE  – משקף התשואה הנדרשת על ההון בכדי לשקף הסיכון על ההשקעה הכרוך בנכס

RD  – תשואה נדרשת על הון זר והלוואות.

(Tax Rate)  – שיעור המס הרלוונטי לפעילות.

שלב 3: היוון תזרים המזומנים

כעת, יש להוון את תזרימי המזומנים העתידיים לערכם הנוכחי. תהליך זה מתבצע על ידי חלוקת תזרים המזומנים בכל שנה בנוסחה של ריבית מתמטית המבוססת על שיעור ההיוון.

שלב 4-  חישוב ערך הטרמינל/השייר:

 מעריכים את ערך החברה בתום תקופת התחזית.

 שלב 5 חישוב סך השווי:

בשלב זה, מסכמים את הערך הנוכחי של תזרימי המזומנים וערך הטרמינל לקבלת שווי החברה. שני רכיבים אלה ביחס משקפים את שווי הנכס/החברה.

יתרונות וחסרונות השיטה:

נציין כי יתרונה העיקרי של  שיטת ה DCF  הוא בכך שהיא המביאה בחשבון את כלל הנתונים של העסק, הפוטנציאל שלו ואת הנתוני מקרו של השוק. השיטה נותנת משקל לא רק לנכסים קיימים (כגון ציוד) אלא גם לתחזיות הכנסות וצמיחה.

מנגד, חסרונה  של השיטה היא שהיא  דורשת מידע רחב ומדויק על תזרים המזומנים העתידי והעבר של החברה, וזה יכול להיות קשה להשגה במקרים רבים ושהיא רגישה מאד לפרמטרים והנחות כלכליות כמו שיעור ההיוון, תחזיות תזרים המזומנים ושיעור הצמיחה המסו ושהיא מבוססת על תחזיות לא ודאיות

הפסיקה הישראלית לגבי שיטת ה-DCF

בתי המשפט בישראל הכירו בחשיבותה של שיטת ה-DCF בהערכות שווי. בפסק דין מרכזי בעניין קיטאל (ע"א 779/06), קבע בית המשפט העליון כי שיטת ה-DCF היא "השיטה המקובלת והראויה ביותר" להערכת שווי חברות

.